ברכת המזון בלדי

גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵֽינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּֽנּוּ. וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ:

אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכׇל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.

ויש נוהגים להוסיף: וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶֽךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה:

אם מברכין בזימון אומר המברך: (בעשרה: רִבּוֹתַי) בָּרֵֽכוּ.

המסובים עונים: בָּרֵךְ.

המזמן אומר: נְבָרֵךְ (בעשרה: לֵאלֹהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.

המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ.

המזמן חוזר ואומר: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָֽנוּ וְאַל יְחַסֵר לָֽנוּ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. כָּאָמוּר פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן. וּמֵכִין מָזוֹן לְכׇל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לָךְ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וּנְבָרְכָךְ מַלְכֵּֽנוּ, כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבֹתֵֽינוּ אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ.

וְעַל כֻּלָּם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אָנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ. כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַֽעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ עַל הָאָֽרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶּׁר נָֽתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָֽרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הַבַּֽיִת הַגָדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵֽינוּ.

וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ (בְּקָרוֹב) כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַֽיִם. (בלחש) אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל, אָבִֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ, אַדִּירֵֽנוּ, בּוֹרְאֵֽנוּ, קְדוֹשֵֽׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. הַמֶּֽלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁבְּכׇל יוֹם וָיוֹם, הוּא גּוֹמְלֵֽנוּ חֵן וְחֶֽסֶד וְרַחֲמִים וְכׇל טוּב.

הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים. הָרַחֲמָן יִתְפָּאֵר לְנֵצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵֽנוּ בְּכָבוֹד.

[הרחמן יסמיכֽנו על הכבוד: הרחמן יטע שלום בינֽינו. הרחמן יגאל שכינת עוזֽנו, הרחמן ישלח ברכה רווחה והצלחה בכל מעשה ידֽינו, הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָֽנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. הרחמן הוא יפתח ליבֽנו ולב בנֽינו לתלמוד תורתו: הרחמן יגדלם לעבודתו וליראתו. הרחמן ישלח רפואה שלימה לכלל חולי עמו בית ישראל.

אורח מוסיף: הרחמן יברך בעל הבֽית הזה. הרחמן יישר אורחותיו, הרחמן יצליח את דרכיו, הרחמן מכל צרה ונזק יצילֽהו (נוסח סידור תכלאל)].

הרחמן הוא יזכֽנו לימות המשֽיח ולחיי העולם הבא, מַגְדִּיל יְשוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעוֹשֶׂה חֶֽסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵֽבוּ, וְדוֹרְשֵׁי יְיָ לא יַחְסְרוּ כׇל טוֹב: הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: בָּרוּךְ הָאֵל הַמּוֹשִֽׁיעַ.

(בקשה זאת אינה מופיעה בתכאליל) מַה שֶּׁאָכַֽלְנוּ יִהְיֶה לְשׇׂבְעָה. (אָמֵן). וּמַה שֶּׁשָּׁתִֽינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. (אָמֵן). וּמַה שֶּׁהוֹתַֽרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה. (אָמֵן).

כְּדִכְתִּיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְיָ: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כׇּל הַמְיַחֲלִים לַייָ: בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד כִּי בְיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים: וְהַבּוֹטֵֽחַ בַּייָ חֶֽסֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ.